סמכות ביהמ"ש לענייני משפחה מול בית הדין השרעי בנושא ירושה

בפניי תביעה  של יורשת על פי דין - א.נ. - של המנוח ח.מ.ע. ז"ל והמנוחה פ.ס.א. ז"ל, לאחר שהסתלקה מהעיזבון,  לביטול צו ירושה שניתן ע"י בית הדין השרעי בעכו בתיק ירושה 963/2001 שניתן ביום 28/10/01.

עם קבלת כתב התביעה, נשלחה החלטה לתובעת להודיע לבית המשפט, אף ללא תשובת הנתבעים, מדוע בית משפט זה הוא המוסמך מהותית לדון בתביעה זו.

התגובה הוגשה ועל סמך התגובה של התובעת ניתנה ההחלטה.

עניין הסמכות המהותית הועלתה על ידי בית המשפט כמצוות הפסיקה וכדברי השופט חשין בבג"ץ 6103/93 לוי ואח' נ' בית הדין הרבני הגדול ואח' פ"ד מח(4) עמוד 591 באומרו:

"הכלל הרחב הוא - ובו תחנת המוצא לכל הדיון כולו - כי שאלת סמכותו העניינית של גוף שיפוט להידרש לנושא המובא לפניו לדיון ולהכרעה, הינה שאלה-ראשה, ובתי המשפט הקפידו ומקפידים בה ביתר (גוף שיפוט, קרי: בית משפט, בית דין, ועוד כיוצא באלה גופי שיפוט או גופים המחזיקים בסמכויות שיפוט או מעין-שיפוט על-פי דין)... שיטת המשפט רואה בחומרה פעילותו של גוף-שיפוט אל-מעבר לגדרים שהדין הציב לו; מכאן אף הלכה שטענת חוסר סמכות עניינית זועקת כמו מעצמה, ובית משפט יידרש לה בכל שלב של ההתדיינות, ולו במקום שבעל-דין מעלה אותה לראשונה בערכאה של ערעור...יתירה מזאת: גם אם בעל-דין אינו מעלה מיוזמתו טענת חוסר-סמכות, עומדים ומצווים בתי-משפט ובתי-דין לבדוק מעצמם - בכל עניין ועניין - אם קנו סמכות להידרש לעניין שהובא לפניהם להכרעה..."

  העובדות בקצרה:-

1.         התובעת בתם של ח.מ.ע. ז"ל( להלן: "האב" ) וא.פ. ז"ל (להלן: "האם"), ויורשת על פי דין של המנוחים.

2.         האב ח.מ.ע. לא השאיר צוואה וביום 28.10.01 ניתן על ידי בית הדין השרעי בעכו, צו ירושה למנוח בהתאם לבקשת כל יורשיו.בהתאם לצו הירושה, התובעת לא קיבלה חלק בירושת האבא מאחר והסתלקה מחלקה בירושתו.

3.         התובעת הגישה לבית משפט זה תביעה לביטול צו הירושה שניתן בביה"ד השרעי בטענה כי היא חתמה על כתב ההסתלקות לאחר שהובטח לה ע"י אחיה הבכור חסן עבד (אחד מיורשי המנוח) כי בתמורה להסתלקותה תינתן לה חלקת אדמה בכפר מג'ד אלכרום, אולם אחיה הפר את הבטחתו ולא נתן לה את מבוקשה.

4.         התביעה שהוגשה היא תביעה מסורבלת והכוללת שני סעדים כמפורט בסעיף 19 לכתב התביעה וכך נוסח סעיף 19 לכתב התביעה: " אשר על כן,כבוד בית המשפט מתבקש לזמן את הנתבע לדין ולחייבו למסור לתובעת חלקה בעזבון, או לחילופין להורות על ביטול צו הירושה שיצא מפני כבוד בית הדין השרעי.".

5.         עיינתי בכתב התביעה ולא מצאתי כל טענה לפיה, צו הירושה ניתן שלא כדין. התובעת אף לא הכחישה את חתימתה על כתב ההסתלקות מהעיזבון ואשר ניתן לראות בבירור שהוא מוגש לבית הדין השרעי ואף בכתב התביעה (בסעיף 6) כתבה התובעת בבירור כי ידוע לה כי היורש ח.  הוסמך על ידה ועל ידי אחרים להגיש את הבקשה למתן צו ירושה.

6.         טיעוני התובעת בכתב התביעה הם במישור החוזי של מתן הבטחה של היורשים כי לאחר הסתלקותה תקבל חלקת קרקע ומשהסתלקה, אין הנתבע עומד בהבטחתו זו, ועל כן היא מבקשת לבטל את צו הירושה.

סמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה:-

7.         השאלה שעומדת בפניי להכרעה  הינה: האם ביהמ"ש לענייני משפחה מוסמך לדון בתביעה לביטול צו ירושה שניתן ע"י ביה"ד השרעי? אם התשובה  שלילית, הדבר יוביל לסילוק התביעה על הסף והעברתה לבית הדין השרעי.

8.         סעיף 151 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 [תיקון אחרון 1/8/05] (להלן:"החוק"), קובע כי הסמכות לתת צו ירושה נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה:

" בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט לענייני משפחה" דהיינו ביהמ"ש המוסמך לדון בתביעה לפי חוק הירושה הינו ביהמ"ש לענייני משפחה".

9.         אולם ביה"ד השרעי יהא מוסמך לדון בהוצאת צו ירושה רק אם כל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם לכך שהעניין יידון בביה"ד השרעי וזאת לפי הוראות סעיף 155(א) לחוק הירושה שקובע  כי:

"על אף האמור בסעיפים 66(א) ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסמכתם לכך".

10.        בענייננו, חל סעיף 72 לחוק הירושה, אשר עוסק בתיקון וביטול של צווי ירושה. על פי הוראות הסעיף רשאי בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, כל אחד מהם לגבי צווים שנתן, לתקן או לבטל צווים שניתנו, וזאת בכפוף לסייגים המפורטים בסעיף. נמצאנו למדים כי את הבקשה לתיקון או לביטול יש להגיש לערכאה אשר נתנה את הצו מלכתחילה , והיא המוסמכת לדון בבקשה.